סיפורים אישיים

טל

הקשר שלי עם יעקב הרשקוביץ התחיל לפני שמונה  או תשע שנים, בזמן שאיבדתי חבר מאוד קרוב שהצוואה האחרונה שלו הייתה: "טל, את חייבת לדבר עם יעקב, תאמיני לי את לא תתחרטי". בהתחלה עשיתי את זה רק כי דודו ביקש ממני, יותר נכון הכריח אותי. התקשרתי לבן אדם שבכלל לא הכרתי והוא לא אותי ויצא לנו לדבר כמעט שלוש שעות.. אין לי מושג איך זה קרה. להכיר את יעקב זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אפשר לומר שהוא (ועוד כמה חברים טובים) הם "מתנת הסרטן שלי".
לפני כשנה יעקב הקים עמותה חדשה בשם "מחוברים פלוס". בהתחלה חשבתי לעצמי שאי אפשר כל כך להפתיע אותנו, אנחנו ילדים גדולים מידי בשביל להתלהב מדברים,אין לנו כוח... חלשים מידי... וכל מיני מחשבות... אני לא יודעת איך זה קורה אבל העמותה הזו עונה בדיוק על כל הצרכים שלנו במידה הנכונה! בין אם זה צרכים פיזיים, צרכים חברתיים והכי חשוב צרכים נפשיים. את יעקב מלווים צוות לא קטן של מלאכים שפשוט נותנים את כל כולם בשביל שיהיה לנו טוב. זו המטרה היחידה שלהם! הצוות הזה מורכב מאנשים נשואים שעובדים בעבודות חשובות וגדולות ,שכל מפגש הם עוזבים את הכל ובאים רק כדי להיות איתנו. האנשים המדהימים האלו מלווים אותנו גם לבתי חולים, לבדיקות חשובות, באים לבקר אותנו בבתים שלנו ומתקשרים כל הזמן כדי לשמור על קשר רציף והדוק. כל מפגש עם הקבוצה זה פשוט אוויר לנשימה…
אין לי מילים להודות ליעקב ולצוות הנפלא שלו על כל מה שהם עושים עבורי ועבור חבריי.  אני מקווה שהקבוצה הזו תמשיך בעשייה המדהימה הזו עוד שנים רבות.
מעריכה ומוקירה,
טל בושארי

נורית

אם יגיע אורח ויצפה בקבוצה הזאת, כנראה שלא תהיה לו את היכולת להבין מדוע השם "מחוברים פלוס" הוא כל-כך מתאים...
כשהציעו לי להצטרף לקבוצת "מחוברים פלוס", לא היו לי ציפיות גדולות. להיפך, אחרי הסערה הגדולה שהסרטן חולל בחיי, התרגלתי בעיקר לחששות. מקום חדש, עוד אנשים זרים שישאלו על המחלה ועל מה קרה לי...אך מנגד, אל מול כל החששות הללו, עמד לו הצורך והצימאון ל"תחושת השייכות וההבנה".ב"ה אני מוקפת במשפחה אוהבת ותומכת, וחברים שהוכיחו כמה הם טובים במצב ההזוי הזה של המחלה, אבל כל אלו לא הספיקו. גם עם האנשים הקרובים אלי ביותר, לא יכולתי באמת לחוש הבנה והזדהות אמתית.
לא קל להיות בחורה, רווקה, בת 30, בתקופת שיא לחיפוש אהבה, תחילת דרכי המקצועית, ותקופת פריחה בתחומים שונים, שפתאום נזרקת ברגע אחד לעולם הסרטן, הטיפולים וכל הנלווה להם.
זה היה השינוי המדהים שחוללה בחיי קבוצת "מחוברים פלוס".
פתאום הרגשתי "בבית"! פגשתי חברים חדשים, אבל לא סתם חברים, חברים שמבינים את התחושות והמחשבות שרצות בי לאורך המסע המטורף הזה,ונמצאים במקום דומה ומזדהה.
חברים שיכולים לדעת בדיוק איך אני חשה בכל וריד ונים בגופי (פיזית ונפשית), בעקבות החומרים הכימותרפיים. חברים שמולם אין שום צורך ב"לייפות" את המציאות, להרגיע ולשדר בריאות ושמחה, שלא תמיד כל-כך קל לשדר.
גם אם יש פערי מין, גיל, דת, אני מרגישה שכל אדם בקבוצה הזאת מחובר אלי. בחבל דקיק ודמיוני (לפעמים דמיינתי אפילו צינורות אינפוזיה מחברות בינינו), ואמנם החיבור הזה לכאורה נכפה עלינו כשכל אחד מאתנו הצטרף בעל כורחו לקבוצת חולי הסרטן, אבל החיבור הזה הוא כל כך עוצמתי, וכל כך טוב. זה לא סתם חיבור, זה חיבור פלוס פלוס. החיבור הזה מבחינתי- הוא המתנה שלי.
אני מאמינה שעברתי את דרך התלאות הזאת של המחלה, כדי לזכות ולהגיע, ולהיות מחוברת לקבוצה. התמיכה, חום ואהבה שמקבלים בקבוצה, חוצה את כל גבולות החיים האלו, ללא טיפת ציניות וצביעות שקיימת "בעולם מבחוץ".יחד עם המחלימים, ישנם בקבוצה מתנדבים רבים ולגביהם צר הדף מלהכיל. על האהבה הגדולה והכוחות שהם נותנים מעצמם, ההשקעה והפינוקים הטובים שהם טורחים ליצור עבורנו, והחיוך הרחב שהם דואגים להעלות לכל אחד מאתנו במפגשים ומחוץ להם בכל הזדמנות . אי אפשר מספיק להודות על כל אלה…זאת נתינה לאין קץ.
קבוצת מחוברים פלוס הפכה להיות אחת מנקודות האור (הגדול) החשובות בחיי, ואני מודה בכל ליבי על קיומה.

ע.

הרגע שבו סיפרו לי שאני חולה היה הקשה ביותר בחיי, כמו מכה חזקה
ישר לבטן ,שהשאירה אותי בלי אוויר.
התקופה לאחר מכן הייתה חשוכה ומבולבלת ניסיתי להבין מה הולך לקרות לי.
תוך כדי חיבוק גדול ואהבה גדולה שהקיפו אותי משפחתי, החברים שלי שאליהם אני קרובה מאוד, עדין, משהו היה חסר.הרגשתי לבד. הרגשתי שאין מישהו שיכול להבין אותי .
"שרדתי" מבחינה נפשית את הטיפולים הראשונים ואז לאחר התלבטויות רבות הסכמתי להיפגש עם קבוצת חולים צעירה ,שגם הם חולים.הרגע הזה שינה את חיי מהקצה לקצה. אותה קבוצה הפכה למשפחה שנייה שלי, משפחה שעוברת את אותם הדברים שאני עוברת, תמיד תומכת
ומקשיבה לכל כאב. הקבוצה מורכבת מחולים ומצוות של "מלאכים" שדואגים כל חודש לעשות לנו טוב במפגשים מושקעים, שממלאים אותי באנרגיות מחודשות. הקבוצה של מחוברים פלוס היא היום המקום הבטוח שלי.פה אני יכולה לדבר על הכל, בלי להסביר או להעמיד פנים.
החברים ממחוברים הם הראשונים שאיתם אני מתייעצת על דברים רפואיים ונפשיים או סתם חולקת איתם רגעים מהיום יום.אני מודה להשם, לגורל וליעקב הרשקוביץ היקר על הקבוצה המלוכדת הזאת, שהופכת כל יום מחדש את ההתמודדות עם הסרטן למשהו לא כל כך נורא ואפילו נחמד לפעמים.

הילה

אני רוצה לשתף על החוויה שלי בעמותת מחוברים פלוס.
ראשית אציין כי מהידע שלי, זוהי העמותה היחידה שבה יש מענה לחולי סרטן בגילאים אילו .
לעמותה מפגשים מרתקים ומעניינים בהם אנו מוצאים עצמנו חזקים ומחוזקים יותר ,ממפגש למפגש בהתמודדות היום יומית שלנו עם המחלה.בקבוצה נוצרים חברויות מדהימות ,שמלוות אותנו גם מחוצה לה. קשרים עם אנשים שחווים בדיוק את אותן תופעות לוואי בעקבות הטיפולים.
מצאנו מקום בו אנו יכולים לשתף, להתחזק, ו"להתנחם" והבנו ,שאנחנו לא היחידים שסובלים מהמחלה, גם פיזית, חברתית ובעיקר נפשית.השיחות שלנו במפגשים מעודדות אותנו להמשיך להיאבק במחלה בכל הכוח.עצם העובדה שחלק מחבריה החלימו וכבר אינם בקבוצה, מוכיחה ונותנת לנו תקווה, שאף אדם שלא חווה התמודדות עם מחלה כזו, לא יבין זאת.
האירועים מגוונים ומעניינים לעתים אנו נפגשים עם אומנים יידועי שם מתחום השירה והמוזיקה . מפגש מיוחד ומרתק היה לנו עם טל שחצה את יבשת אמריקה ממזרח למערב הוא עשה זאת בגפו וסיפר על האתגרים שליוו אותו.מפגש נוסף היה סדנת צחוק ואליה הצטרף יובל סמו המדהים! במפגש זה למדנו גם לשחרר ובעיקר לצחוק.
המפגשים מלווים באווירה חברתית, ומשפחתית. כל מפגש מלווה באוכל "כיד המלך" ובעיקר באנשים טובים שעושים הכל כדי שיהיה לנו טוב. כל זאת בהתנדבות ומכל הלב והנשמה..
השבת בבית ספר שדה עין -גדי מבחינתי הייתה שיא המפגשים,שבת זו אפשרה לנו את כל הזמן שבעולם לדבר אחד עם השני. לנוח, לצחוק המון ולהבריא. העמותה ארגנה לשבת זו אוכל טוב, פיצוחים, פעילויות מגבשות וכל דבר שיעניק לנו הנאה ופינוק.
אני חייבת לציין את היחס החם והאוהב של מנהל הקבוצה יעקב הרשקוביץ. ששוקד ימים כלילות לארגן את המפגשים של כל חולי הסרטן, וחושב איך אפשר להפוך כל מפגש ומפגש ליותר חוויתי, עבורנו. יעקב תמיד נמצא לצדנו גם ברגעים הקשים שאנו חווים, מנחם, מרגיע, נותן תקווה ובעיקר עוטף באהבה כל אחד ואחת מאתנו.
אני מרגישה שהקבוצה נותנת לי כלים והמון כוח להמשיך להילחם במחלה שלי. מכוונת אותי איך להתמודד עם הזוגיות שלי ומשפרת את איכות חיי בצורה מדהימה.
אני מאחלת בריאות איתנה לכל חולי עמו ישראל. אך במקרה שבו מתמודדים עם מחלה שכזו, הייתי ממליצה לחבור למחוברים. להיות בקבוצה הכי טובה ותומכת שיש.

י.

כל אחד והסיפור שלו
סרטן מעולם לא הוגדר אצלי כמשהו כיף כמשהו חיובי, מעולם לא ראיתי אותו כמתנה או משהו בסגנון.
לא בחרתי בו הוא בחר בי. וכשהוא בחר בי לא התלהבתי יותר מדי.
חודשיים לתוך המחלה אני מקבל טלפון מאדם שמציע לי לטוס עם חבר׳ה ״כמוני״ להולנד לחוויה מיוחדת עם צוות רפואי ושלל פינוקים. לא טסתי כי לא יכולתי, אבל זו בהחלט הייתה שיחה ששינתה את החיים שלי ואת נקודת המבט שלי על הסרטן.
ל׳אדם׳ הזה קוראים יעקב הרשקוביץ, והסיבה שה׳אדם׳ הזה שינה לי את החיים היא הקבוצה שאליה הכניס אותי (בכל זאת, יש לי כרטיס זהב בשם לוקמיה!).
הקבוצה הזו הייתה מעין נקודת שפיות פעם בחודש עם האנשים המדהימים שחווים את אותן הבעיות כמו שלך, אותם התיסכולים, ואותן התחושות.
אומרים שהצבא הוא כור ההיתוך הכי חזק שיש, ואני אומר שהקבוצה הזו היא כור ההיתוך שלי.
הסרטן בוחר באנשים בצורה שרירותית ( גם כן מזל ) והמפגש בקבוצה של מחוברים פלוס  יוצר קבוצה הטרוגנית של אנשים שלא בהכרח קשורים אחד לשנייה ושלכולם ישנה אותה מטרה, לשרוד.
אבל מעבר למטרה החשובה הזו, הקבוצה הזו נותנת תחושות שלא תקבל בשום מקום אחר, האהבה, היחס האישי, הביטחון, הידיעה שאתה יקר לאנשים שסביבך, ההבנה שאתה יכול להכיל יותר ממה שחשבת, שאתה אף פעם לא לבד.
את התחושות הללו אתה מקבל מצוות של אנשים שאין לי דרך לא קלישאתית בכדי להגדיר אותם מלבד מלאכים, כל אחד ואחת מהם נותן לך את הנשמה והלב. לא טריוויאלי בכלל.
הצוות הזה מובל ע״י אותו יעקב הרשקוביץ שהוא סוג של מלאך-על שכל מטרתו היא לתת רגעי נחת לאנשים הללו שנבחרו שרירותית, והוא עושה זאת בכזאת שמחה, בכזה רצון טוב. כזה הוא, מלאך על.
אני מודה, אני עסוק מאוד בחיי, לא קל לי בכלל למצוא זמן למפגשים הללו בשלב הזה של החיים שלי, אבל אני לעולם לא אוותר על שום מפגש. מחוברים פלוס נתנה לי רגעים שאף עיסוק אחר בחיי לא יתן לי, האנשים שהכרתי בקבוצה הם לא רק שותפים לדרך, הם חברים, חברים כאלו שאתה לוקח לכל החיים.אני לא אדם של קלישאות, מעולם לא הייתי כזה, אבל הקבוצה הזו שינתה את חיי, ואני לעולם אוקיר לה  ולאנשים היקרים שמלווים אותה תודה.

ספרו לחברים... :)
Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someone